בעיצומה של מערכה דיפלומטית על הסנקציות באיראן – ועם חידוש המירוץ אחר הקול היהודי – שולח לכאן הנשיא האמריקני את בכירי אנשיו, כדי לפנות לציבור בישראל מעל ראשי מנהיגיו. אלא שמול ממשלת נתניהו-ישי, גם זה לא מספיק

לא רק הזדמנות צילום ביקש נשיא איראן אצל הסורים. עם אינטרס ברור להכין את האזור לפיצוץ, לא מן הנמנע שדחק באסד להעביר סוף-סוף לחיזבאללה את הנשק “שובר השוויון” – זה שישראל כבר רמזה כי לא תשלים עם הכנסתו ללבנון

החלטתו של הרמטכ”ל אשכנזי להדיח את תא”ל צ’יקו תמיר נועדה לסמן דרך חדשה: אין יותר העלמות עין בתחום המוסרי

הדלפת המסמך אודות הריצה האיראנית לנשק גרעיני תעניק רוח גבית למאמצי ארה”ב לגבש סנקציות חמורות. בעיניים ישראליות, מרגיז שהמידע היה קיים גם בידי ד”ר אל-בראדעי, ומוצג רק כעת

העובדה שמצלמות האבטחה בנסיכות הצליחו ללכוד את חזותם של מחסלי אל מבחוח לא מעידה על תקלה, אלא על מציאות שנלקחה בחשבון מראש. והאם לישראלים ששמם הופיע ברשימת המחסלים יש סיבה לדאוג?

בסופו של דבר, שני אנשים – נתניהו וברק – צריכים להסכים ביניהם ולהביא את הארכת כהונתו של הרמטכ”ל לאישור הממשלה. השניים טרם שוחחו על כך, אפילו באופן לא פורמאלי. ואשכנזי? הוא ממילא לא נלהב לרעיון

איומי הנשיא האיראני להעלות את רמת העשרת האורניום לא יקרבו אותו לפצצה. למה בכל זאת אי אפשר לישון בשקט?

ליברמן אכן חרג לחלוטין מכללי הטקס, אבל הבשורה המעניינת מגיעה מסוריה: נראה כי שם פירשו את דברי אהוד ברק, שהזהיר מ”מלחמה כוללת”, כחשש אמיתי מפני עוצמת הטילים והרקטות שמופנים לישראל

בלי מנוע או אמצעי ניווט, לא סביר ש”חביות הנפץ” שנסחפו לדרום יועדו למתקן ספציפי. היכולת של העזתים למיקוש ימי בחיתוליה, אבל המורשת הטרוריסטית בתחום לא מבוטלת

המסרים ששלחה וושינגטון בימים האחרונים לאיראן ולסין, בדמות הצבת טילי הגנה במפרץ הפרסי ומכירת נשק לטייוואן, מאותתים שלממשל אובמה יש גם דרכים אחרות מלבד הידברות