הטעויות בהערכה, הכשלים בביצוע, הקבינט שמודר וראש הממשלה, שנותר “מכותב לידיעה” וטס לאמריקה: כך הסתבכנו בלב ים ובעולם, וכך נוכל לצאת טוב יותר בפעם הבאה

בצה”ל בוחנים כיצד לשפר את היכולת לאכוף את הסגר באמצעות “עצירה קרה” ולא אלימה של המשטים הבאים. וגם בדרג המדיני ניכרת היערכות נמרצת, יש האומרים מוגזמת מדי

אורי ברודצקי שנעצר בפולין ייצא מזה – ואולי יישב בכלא בארץ – אבל כשהתדמית של המוסד והמודיעין הישראלי סופגת מכה אחרי מכה, כדאי לאנשיו להבין בהקדם שהעולם השתנה

חבילת הסנקציות הרביעית לא תשכנע את האיראנים לזנוח את הגרעין, אפילו לא לעכב את התוכנית. אבל היא כן תוקעת כמה מקלות בגלגליה, בתקווה לעכב אותה – עד לחילופי משטר?

במקום להיגרר לצעדים משפילים ומסוכנים, ישראל צריכה למנף את המשבר, ליטול את היוזמה לידיה ולהציג תוכנית בשישה שלבים – מחקירה בינלאומית, דרך הסרת הסגר הימי ועד למו”מ אמיתי עם אבו-מאזן

כבר לא מדובר בניצול הזדמנויות וטעויות של ישראל, אלא במערכה יזומה, שיטתית, מתוחכמת ורציפה. מה שלא נעשה, מה שלא נאמר – הכל ייזקף לחובתנו. אפילו הידידות הטובות כבר סקפטיות. אבל יש מה לעשות, והרבה

ההכנות למבצע השתלטות נטול אלימות לא תאמו את המציאות בשטח. המחיר לתקלה עלול לא רק להסתכם ביחסים עם טורקיה, אלא לגבות גם תג מחיר כבד מהלגיטימציה במלחמה ביורי הקסאם

ההחלטה הייתה נכונה, הביצוע הושלם בלי נפגעים, אבל על התמונות מהבוקר שאחרי אנחנו משלמים עד היום. כך יצאנו מלבנון – ונשארנו עמוק בתוכה

התיווך הטורקי-ברזילאי מקנה לה עוד כמה חודשי חסד ולא מרחיק את הפצצה. אובמה יכול ליזום סנקציות בלי האו”ם, אבל עם כזאת כלכלה באירופה – גם לזה אין הרבה סיכוי

עימות כה גלוי ומתמשך בין שר ביטחון לרמטכ”ל, אולי לא היה כאן מעולם. עילות לא חסר: הדחת התא”לים, המבקר הפנימי, הדם הרע בין יוני קורן לבניהו, סבב המינויים הגדול, והחשש של אשכנזי – הלא בלתי מוצדק – שמנסים להפוך אותו ל”ברווז צולע”. הנזק לביטחון כבר ניכר, בינתיים בשוליים