מתיו קרופורד הגיע לצמרת האקדמיה האמריקאית ובגיל 34 כבר ניהל מכון מחקר גדול בוושינגטון. אבל אז הוא עזב הכל, פתח מוסך לאופנועים וגילה שעבודת כפיים מציעה מה שאי אפשר למצוא במשרד – סיפוק, אתגר מחשבתי, וכן, גם פרנסה טובה. ההארה הזו נהפכה לרב־מכר ענק ולאג’נדה סדורה: זה הזמן לחזור לחשמלאות, לנגרות ולאינסטלציה
בעצם, לא העם — אני. יותר מדי אנשים, ביותר מדי מקומות, מתייחסים לאמצעי התקשורת בלשון נקבה יחידה. “מדיה חברתית”, “מדיה עוינת”, “מדיה חדשה”. אבל מדיה הם רבים, זהו הריבוי של המדיום, לא צורת הנקבה שלו. מדיום אחד, הרבה מדיה, ולא מדיום אחד וחברתו המדיה… מי שלא מבחין בין יחיד לרבים, שלא יכתוב באמצעי התקשורת. כלומר במדיה. השימוש במדיה כנקבה הוא שיבוש, והוא נשמע רע — בעיקר אם הוא נועד להתקשטות במילה לועזית הנשמעת אינטליגנטית. בפועל, זהו נזם זהב באף חזיר
המיקרופייננס, המושג החם במלחמה בעוני בשנים האחרונות, עדיין לא הוכיח את עצמו כמודל מנצח. לצד אלפים שהלוואה של כמה דולרים שינתה את חייהם, יש לא מעט עניים שנכלאו למלכודות חוב, ועשירים שגזרו קופון נאה. אבל ההתמקצעות, המסחור והטכנולוגיה אמורים לאפשר לרעיון הבנקאי המבריק להתגבר על מחלות הילדות ולהשלים את המהפכה
הן היו קיימות הרי הרבה לפני הפייסבוק ולינקד־אין, הרבה לפני האונליין. בני אדם תמיד היו לא רק חלק מקבוצה או עדר, אלא גם חלק מרשת, והקבוצות שלנו מורכבות משנדמה במבט ראשון. אנחנו אנושיים משום שאנחנו חלק מקהילה, אבל מה טבעה של ההתנהגות שלנו בקהילה? ספר חדש בוחן את העניין, בעזרת מחקרים ונתונים עשירים שנאספו ברשתות בעולם ה”אמיתי”
הן היו קיימות הרי הרבה לפני הפייסבוק ולינקד־אין, הרבה לפני האונליין. בני אדם תמיד היו לא רק חלק מקבוצה או עדר, אלא גם חלק מרשת, והקבוצות שלנו מורכבות משנדמה במבט ראשון. אנחנו אנושיים משום שאנחנו חלק מקהילה, אבל מה טבעה של ההתנהגות שלנו בקהילה? ספר חדש בוחן את העניין, בעזרת מחקרים ונתונים עשירים שנאספו ברשתות בעולם ה”אמיתי”







