גירוש השגריר, ניתוק היחסים, העברת הטכנולוגיות המתקדמות ופתיחת השמיים בפני המטוסים מאיראן לסוריה – כשארדואן מאיים, תרחישי האימה האלה כבר אינם דמיוניים. הבשורות המנחמות: לא בטוח שהוא רוצה את זה

העיתונות הערבית המשיכה בטון התקיף נגד ישראל והציגה את הפעולה כ”הישג עצום” לסוגיה הפלסטינית. המסקנה, כתב אחד הפרשנים הערבים, “היא שההתנגדות היא הדרך הטובה ביותר להשיג את המטרות המיוחלות”. והלינץ’? לזה אין זכר

מזכ”ל חיזבאללה ימשיך להתפאר שהוא כוח משמעותי שניצח את ישראל. הבעיה שהוא לא מדבר בשם כולם, לא מחזיק בלגיטימציה מלאה לפעול, ואם חלילה יפרוץ עימות נוסף, בלבנון יאשימו אותו שכן הוא כרגע בעל הבית היחיד שם. מאזן של הישגים והפסדים. סיכום לא סופי

קריאת התיגר של מדינות עמק הנילוס על המונופול המצרי על משאבי הנהר הרתיחה את קהיר. הם מסרבים לכל פשרה ומפזרים איומים: “מלחמה על המים תפרוץ כבר בעשור הקרוב”. ואיך ישראל קשורה לכל זה?

מה פשר ההתלהמות הסורית? האם הסקאדים יסכלו את בוא השגריר של אובמה? ואיך הטורקים משתלבים במתיחות האזורית? כרגע, רק שני דברים נראים בטוחים: אף אחד לא רוצה מלחמה – וזה עדיין לא מבטיח שהיא לא תפרוץ

חמש שנים אחרי שמילאו כיכרות, ראשי המחנה האנטי-סורי מקפלים זנב בדמשק. מצבו של בשאר מעולם לא היה טוב יותר

מאז 1996 כיהן השייח מוחמד טנטאווי בתפקיד החשוב ביותר בממסד הדתי הסוני, וב-14 השנים האחרונות נקט בקו מתון, המנוגד להלך הרוח הקיצוני שרק הלך והתחזק. הוא נפגש עם פרס ועם רבנים, התנגד לפיגועי התאבדות, פסק נגד מילת נשים ותמך בגדר בין עזה למצרים. השבוע הלך טנטאווי לעולמו בגיל 82

אמנם בכיר חמאס נרצח במשמרת שלו, אבל מאז שחשף כביכול שאנשי המוסד אחראים לחיסול – הפך דאחי חלפאן תמים לכוכב בתקשורת הערבית. ויש לו כינוי: “האיש שלכד את המוסד”

נשיא תימן ביסס את מעמדו בשנות ה-90 בעזרת אל-קאעידה והמיעוט השיעי, אך בשנים האחרונות שניהם פנו נגדו. רועי נחמיאס שוחח עם מומחה ומסביר כיצד נוצרו והתבססו מאחזי ארגון הטרור העולמי לא הרחק מישראל וכיצד איראן מנצלת את המצב

נשיא סוריה אמנם שרוי באבל על מות אחיו, אבל חוץ מזה, יש רק סיבות לחייך. סעד אל-חרירי, ר”מ לבנון ובנו של רפיק שנרצח לפני חמש שנים בהוראת דמשק, “בלע את הרוק” ועלה לארמון תישרין לביקור היסטורי. בידודו של אסד הסתיים, וראו איזה פלא, הוא לא היה צריך לעשות לשם כך כלום