נתניהו יודע מה צריך לעשות, אבל אין לו מושג איך צריך לעשות את זה. גם פרס ניסה לדבר על לבו, או יותר נכון – על לבה. אולי דרעי יטרוף את הקלפים

לא אחמדינג’אד הפחיד השבוע את הישראלים, אלא המנהיגים שבחרו. על מחדל המשט איש מהם לא ישלם בכיסאו, אבל בעין הסערה – הם כבר נואמים לפרוטוקול

החשש מהסתבכות עם ליברמן הוא כה גדול, עד שאף פוליטיקאי משמעותי לא מתייצב ואומר: עד כאן. על פחות מזה ברק דרש מאולמרט ללכת

בסביבתה של ציפי לבני שוררת תמימות דעים: אם מופז כל-כך רוצה לעזוב, שיהיה לו בהצלחה. אבל חצי הביקורת מופנים דווקא אליה: יש מישהו בבית?

החיים הפוליטיים ציניים הרבה יותר מפרישתו של חבר כנסת כזה או אחר. רביעיית המורדים כבר לא, אבל מצד שני תגבר התסיסה נגד יו”ר העבודה. סיפורה של טרגדיה פוליטית

מזלה של לבני לא היה תחכומה הפוליטי, אלא בעיקר הסתבכותו של נתניהו. הוא ימשיך במאמצים לקנות את מי שמוכנים לערוק תמורת תארים חלולים. הם עוד עוטים מסכות

ראשי יש”ע יכולים להמשיך לכנס בכל יום “כנס חירום” ביישוב אחר, אבל הם לא יצליחו להסתיר את המצוקה: האיש שבו בחרו חצה את הקווים – ואלטרנטיבה אין. שרי הליכוד מתחבאים, הציבור אדיש, וכשהם מביטים לאחור, מתגלה הגרוע מכל: הם עלולים לאבד שליטה בשטח. וברק? מחייך

אחרי שליברמן, יעלון ובגין הסבירו לנו בלהט מדוע הקפאת הבנייה הכרחית – עולות שתי אפשרויות: או שהמהלך הוא פיקציה שנועדה למריחת זמן, או שמשהו גדול קורה – והוא נסתר מעינינו

יש מי שמשוכנע שיוזמת פיצול היועץ של נאמן קשורה לצרות של ליברמן. אחרים בטוחים שברק עומד על הרגליים האחוריות בגלל הצרות שלו עם המבקר. נתניהו בינתיים מתעטף בשתיקה, עם מסר ברור: את הקואליציה לא יפצלו. וממילא, לבני מסתבכת יותר

לא תשמעו אותו אומר זאת בפומבי, אך הצהרת הכוונות שלו ברורה. השר יצחק הרצוג מתכונן לקרב הפוליטי על ראשות העבודה. הבסיס המפלגתי כבר קיים. נותר רק לשכנע את העם שיש לו עמוד שדרה. הצעד הראשון: להביע את דעתו